פסק-דין בתיק הפ"ב 45280-05-12

בקשת רשות ערעור על פסק בוררות שניתן ע"י הבורר השופט בדימוס דן ארבל, (להלן: "פסק הבוררות") שהוגשה לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

רקע עובדתי:

1.       כעולה מפסק הבוררות בין הצדדים קיימת מערכת יחסים ארוכה, עוד משנת 2006 במסגרתה, הפעיל ויצר הנתבע, מר אילן רפאל (להלן:" אילן") עבור המבקשת 1 (להלן:" אגרא") את מכסת הביצים שלה ושל חלק מיחידיה.       כמו כן ביום 16.01.2009 נחתם חוזה בין הצדדים המעניק לאילן זכות סירוב ראשונה לרכישת מכסות הביציים של אגרא, אם וכאשר זו תימכר, כאשר אגרא תודיע לאילן 4 חודשים מראש על כוונתה לעשות כן.

אגרא החלה בתהליך של מימוש זכויות וחלוקת תמורות בין חברי האגודה בטרם פירוקה וחיסולה.

לשם מכירת זכויות האגודה במכסה המשותפת, פרסם עו"ד בנימין ברנר (להלן:" עו"ד ברנר") בשמה של אגרא הזמנה להציע הצעות בירחון "משק העופות", לפיה  מוזמן כל מי שמעוניין לרכוש את המכסה המשותפת של האגודה.

2.       משהודיעה אגרא על כוונתה למכור את המכסה, החליט אילן ביום 13.01.2011 לממש את זכותו האמורה ולהגיש הצעה לרכישת המכסה.         ביום 20.01.2011 נפגשו הצדדים במשרדו של עו"ד ברנר. באשר למה שהתרחש ונאמר במהלך אותה הפגישה הצדדים חלוקים ביניהם. עם זאת, מסכימים הצדדים כי בסופה של הפגישה הוסכם על מכירת המכסה בהיקף של 3,172,000 ביצים ובצירוף מכסות אישיות של 3 מחברי האגודה. הצדדים הסכימו על מחיר של 1.31 ש"ח לביצה בגין כל המכסה. המחלוקת המרכזית הקיימת בין הצדדים מתייחסת לרכיב המע"מ, כאשר לרכיב זה, לא ניתנה כל התייחסות מפורשת בגוף ההסכם הכתוב שנחתם בין הצדדים (להלן: " ההסכם").

3.       בהליך הבוררות טענה אגרא כי, במסגרת הפגישה והמו"מ שהתקיים בין הצדדים ביום 20.01.2011 הוצגה לאילן כנדרש בס' 20 להסכם הראשון מיום 16.01.2009 (להלן: " ההסכם הראשון") ההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה משמשי הצעה זו התייחסה לתמורה של 1.3 ש"ח לביצה בתוספת מע"מ להלן ( "הצעת שימשי"). על כן טוענת אגרא כי, משבחר אילן לממש את זכותו מכוח ס' 20 להסכם הראשון היה עליו לפחות להשוות את הצעתו, להצעת שימשי. לפיכך, היה ברור לאילן ולנציגי אגרא כי על המחיר הנקוב ביניהם יתווסף מע"מ. על אף זאת, נושא המע"מ לא נזכר בהסכם, והם רואים בכך טעות קולמוס גרידא.

מאידך, טוען אילן כי המחיר הנקוב בהסכם המכירה כולל את רכיב המע"מ וכי הצעת שימשי כלל לא הוצגה לו במהלך הפגישה.

פסק הבורר

4.       לאחר בחינת התשתית העובדתית קבע הבורר, כי אין חולק על עצם הצגת הצעתו של שימשי בפני אילן.אין ספק שלכל הפחות זכו אילן ושוקי להקראת הצעתו של עו"ד שימשי במסגרת הפגישה. בהתאם לכך, ומאחר וגם אילן ושוקי ציינו שהגישו את הצעתם על סמך הצעתו של עו"ד שימשי (בסייג כי לא זכו לצפות בה, אלא רק לשמוע את ההצעה תוך כדי הקראתה), הרי שהיה בדעתם להסכים לתמורה בסך של 1.31 לביצה בצירוף מע"מ, שכן אחרת - לא היה בהצעת אילן כדי "להשוות" את הצעתו לזו של עו"ד שימשי שהיה זוכה במכרז כמציע ההצעה הגבוהה ביותר.

לאור האמור לעיל, בחינת אומד דעת הצדדים בנסיבות החתימה על ההסכם מעידה כי בין הצדדים שררה הבנה כללית שלסכום המוסכם יש להוסיף מע"מ, אך עו"ד ברנר התרשל ושכח להוסיפו להסכם, שנחתם בהיעדר הפרט כאמור.

5.       ברם, בסמוך לקביעה בפסק הבוררות, כי ההסכמה על המחיר בסך     1.31 ש"ח בתוספת מע"מ, הייתה ברורה לצדדים לרבות לאילן, קובע הבורר, כי אי ביטוייה של אותה הסכמה על הכתב מהווה "מחדל" ולכן "על אגרא לשאת  באחריות כלשהי כתוצאה מהמחדל האמור".

בהקשר זה מסביר הבורר כי אגרא באמצעות בא כוחה, עו"ד ברנר, היא זו שניסחה את כתב ההסכם באופן השגוי הנ"ל, וכי גם אנשי אגרא האחרים, שקראו וחתמו על אותו הסכם לא מנעו את המשגה הנ"ל. בהסתמך על דוקטרינת "האשם התורם בדיני החוזים", הוא מחלק את האחריות באופן שאגרא תישא במע"מ בשיעור של 60%, תוך חיובו של אילן בסכום השווה       ל- 40% הנותרים.

על כך הבר"ע.

6.       בכתב טענותיה בס' 58, טענה אגרא כי: "אי הכללת המילים " בצירוף מע"מ או + מע"מ" ליד ציון המחיר שהוסכם בין הצדדים, במבוא להסכם למכר מכסת ביצי מאכל (נספח ג' ), הינה בבחינת טעות קולמוס שנפלה בעת הקלדת ההסכמות שבין הצדדים" וכי: " טעות זו איננה משקפת את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים".

בהמשך לכך, בס' 60 לכתב טענותיה, אגרא ביקשה כסעד יחיד מהבורר- "לקבוע בפסק בוררות שיינתן על ידו, כי הפירוש הנכון של ההסכם שנכרת בין הצדדים, הינו כאמור בפרשנות אגרא לעיל".

אילן לעומת זאת תמך למעשה בפסק הבורר על נימוקיו.

דיון והכרעה:

7.       יש לראות את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.